אדמוניות: שתילה וטיפול. הוראות כיצד לגדול מזרע, 110 תמונות של פרחים יפים

רוד פוני ממשפחת הפוני. לעיתים בספרות נמצא ה"איות "האיות, וזה גם נכון. הסוג קיבל את שמו משם המרפא של האלים היוונים פיון. על פי האגדה, פון התייחס לארס, אל המלחמה שנפצע על ידי הרקולס, אלוהות חוצפנית ובוגדנית, חובב גדול של קרבות עקובים מדם. ברור שהוא נהג בהצלחה רבה, מה שגרם לקנאה בוערת מהמנטור שלו, האל המרפא את אסקלפיוס.

המורה התכוון להרעל תלמיד מוכשר, אך פון גילה בטעות את תוכניותיו של אסקלפיוס ופנה לאלים היוונים בתפילה לישועה. האלים ריחמו על הרופא והפכו אותו לפרח אדמונית יפהפה.

במשך מאות שנים שימשו צמחים מקבוצה זו רק כתרופות. לרומאים הקדומים, שהאמינו בתוקף ביכולתו של הצמח לרפא מכל מחלה, הייתה תשוקה מיוחדת לפרח: אף לוחם לא יצא למערכה ללא שורש אדמונית בחיקו.

על פי ההערכה, טינקטורה מזרעים ספוגים ביין מסוגלת להקל על הסיוטים. תמצית אלכוהול מהשורשים שימשה למחלות בקיבה, בכבד ובכליות. הבריטים האמינו כי שיח אדמונית הנטוע בדלת הכניסה מגרש רוחות רעות מהבית.

יישום מעשי יותר לצמח זה נמצא ברוסיה: צבע לנייר ובדים נעשה מאדמונית קווקזית. אדמונית שימשה גם בבישול: זרעים שימשו כתיבול לתבשילי בשר, ואכלו שורשים מבושלים יחד עם ירקות.

בסין אדמוניות הכירו ואהבו מאז ומעולם. באמצע המאה ה- XVI. בסין כבר היו למעלה מ 30 זנים המופיעים בקטלוגים מיוחדים. הם היו יקרים מאוד, וחלקם היו ממש שווים את משקלם בזהב. מסין החלו האדמונים במצעד הניצחון שלהם דרך מדינות ויבשות אחרות.

אדמוניות גראסיות הגיעו לאמריקה רק בשנת 1850, ונדרשו אמריקנים מעוררי יוזמה 13 שנים בלבד כדי להכיר רשמית ביתרונותיהם הבלתי מעורערים של פרחי אדמוניות (1903 - החברה האמריקאית לחלוצים, שעדיין קיימת).

ברוסיה במאה ה- XVII. אדמוניות נחשבו יותר כצמח מרפא וגדלו בגני בתי המרקחת.

סיכום המאמר:

מאפיין בוטני

רב-שנתי עשבוני, לעתים נדירות שיח, בטבע, גדל אך ורק בחצי הכדור הצפוני: 45 מינים באסיה ובאירופה, 2 במערב צפון אמריקה. ברוסיה, מתוך 15 מינים, 9 חיים בקווקז, השאר מגיעים מהמזרח הרחוק וסיביר.

השיח רב-גזעי, תלוי במגוון, הגבעולים פשוטים או מסועפים, גובהם 30 עד 100 ס"מ. הגבעול מסתיים בפרח. בסתיו נפטר החלק החיצוני של השיח. קני שורש עוצמתיים עם ניצני התחדשות נשארים בחורף. עלים בעלי מבנה מורכב, צורות שונות באפרונות המינים. גוון ירוק או כחלחל גדול. המיקום על הגבעול הוא אחר.

הפרחים גדולים וגדולים מאוד, קוטר של עד 20 ס"מ; בזנים פראיים ולא כפולים, פשוטים עם אבקנים מפותחים לחלוטין, ומורכבים בפרחים כפולים וחצי כפולים עם אבקנים שהותאמו באופן חלקי או מלא.

פרי אדמונים עם זרעים גדולים שחורים או אדומים הם יעילים מאוד, יכולים לשמש כחומר פרחוני טבעי יחד עם פרחים.

סיווג וציונים

מרבית זני האדמונית המעובדים מגיעים ממינים של אדמונית פרחי חלב (Paeonia lactiflora) - 70%, ממעברם עם מינים אחרים, בעיקר עם אדמונית רפואית - 30%, ובאופן ישיר צורת אדמונית מרפאית (Paeonia officinalis) - פחות מ- 1% מ זנים רשומים רשמית.

מין מדהים במזרח הרחוק - אדמונית פרחונית, in vivo גדל גם בטרנסבאיקליה, מונגוליה, סין, יפן, קוריאה. הזנים המתקבלים ממנו מאופיינים בקשיחות חורפית גבוהה. הנוף יפה כשלעצמו: פרחים פשוטים לבן טהור בקוטר 8-10 ס"מ, עם אבקנים מוזהבים.

עמידים פחות לטמפרטורות נמוכות הם זנים שמקורם באבני האדמונית, שמולדתם היא הארץ החמה - צרפת, שוויץ, צפון איטליה.

סיווג גינה של אדמוניות מבוסס על מבנה הפרח, אך קשה לקבוע את מגוון האדמוניות מהתמונה. יש גם חלוקה של זנים לקבוצות לפי גובה השיח ותזמון הפריחה.

בעולם ישנם לא פחות מ -10 אלף זנים של אדמוניות, למרות שרשמית פחות רשומים - כ -4.5 אלף. זנים רבים נוצרו בסוף או אפילו באמצע המאה ה -19, עדיין לא איבדו את הפופולריות שלהם והיום הם יפים כמו אחד וחצי לפני מאות שנים!

אפשר לקרוא בוודאות רבה ביותר, אולי, המפורסם ביותר וכנראה המוכר ביותר לגננים מכל העולם, הזן האדמונית הוא שרה ברנהרדט המפורסמת. נולד בצרפת בשנת 1906 על ידי למוין; המטרה היא אוניברסלית, נהדרת בחיתוך. הפרח גדול מאוד, סמיך, ורוד, ולמרות שאין לו ניחוח בולט, קשה לעבור ליד שיח פורח מבלי לעצור להתפעל מיופיו - באמת "שרה אלוהית".

זן אדמונית פופולרי נוסף בעל השם ה"מדובר "לא פחות, סקרלט או'הארה, נוצר בארצות הברית בשנת 1956. זהו פרח פשוט, עלי כותרת אדומים בדם או ורוד פלמינגו, עם אבקנים צהובים מנוגדים רבים. הוא כולל בריאות בלתי ניתנת להריסה ושיח חזק וגבוה. המיוחד במינו הוא לחתוך את הפרח לפני שהניצנים טרם נפתחו.

פרחים לבנים פנינים ענקיים מאדמונית מזן האדמונית של הדוכסית דה נמור (גברת גווין לואיס) - קלאסיקה מהז'אנר ומובילה מכירות בהולנד. הוליד בצרפת בשנת 1856. עד היום הוא נעים את מגדלי הפרחים בכל העולם בכוחו ובכוחו של שיח, מפואר באותה מידה באדמה פתוחה וחתוכה.

אדמונית דמויה עצים או חצי שיחים (Paeonia suffruticosa), שמולדתה היא סין, היא נציגה מיוחדת וייחודית מאוד של הסוג. לצמח מקור היברידי. בסך הכל ישנם כ 500 זנים בעולם, רובם סינים:

עם פרחים כפולים - סין אירופית
עם צבעים חצי כפול ולא כפול - יפני

הם הגיעו לרוסיה לראשונה מהמדינות הבלטיות בשנת 1858. ישנם סוגים של אדמונית בעלת מבחר רוסי בצורת עצים: אין רבים כמו אסיה ואירופית, אך בניגוד לקרובי משפחתם התרמופילים, הם מותאמים לתנאי האקלים הקשים שלנו.

כתוצאה מחציית אדמוניות המינים העצים הצהובים והדשא, הופיעו כלאיים מקבוצת Itoh (היברידי ITO) עם פרחים צהובים גדולים.

פרחים אלה חייבים את הופעתם למגדל טויצ'י איטו מיפן: הוא הצליח לחצות שני מינים, שלא נחשבו לאפשריים קודם לכן. העלים של ההיברידית החדשה זהים לאלה של אדמונית העץ, והגבעולים דומים לאדמונית העשבונית - החלק האווירי מת בסתיו.

שתילה וטיפול: שבירת מסורות

אדמוניות אינן יכולות להיקרא צמחים מצוברחים, עם זאת, הן מציבות דרישות גבוהות לאור ואדמה. אם תרצו לגדל שיח בריא ויפה שישמח אתכם בפריחה מפנקת במשך שנים רבות (ואדמוניות הם מאה שנה מפורסמות!), תצטרכו לעבוד קשה.

אדמה אידיאלית היא נול מעובד היטב עם תגובה מעט אלקלית. יש להוסיף ליים אדמה חומצית.הסוד של גנני הפרחים ההולנדיים בנטיעות וטיפול באדמוניות באדמה פתוחה: צמחייה מימית מופקת לערוגות פרחים, המופקות בעת ניקוי בריכות (אווז ברווז עם תכולה גבוהה של סיד הוא דשן טוב במיוחד).

בורות נטיעה צריכים להיות עמוקים ורחבים (50-70 ס"מ), וזה חשוב יותר על קרקעות כבדות. על אדמת חימר שאינה מאפשרת לחות לעבור היטב, יש לעשות בורות עמוקים עוד יותר כך שניתן יהיה לארגן ניקוז של לבנים שבורות או חצץ.

למרות שאדמונים דורשים מאוד את לחות האדמה, הם אינם יכולים לעמוד בלחות וסטגנציה מתמדת של מים - שורשיהם פשוט נרקבים. הבורות מלאים בתערובת אדמה מזינה (חומוס וכבול בתוספת ארוחה עצם או סופר-פוספט).

כל עבודות האדמה צריכות להתבצע מראש, 2-4 שבועות לפני היום הצפוי של נטיעת אדמוניות, כך שלאדמה יש זמן להתיישב. נקודה חיונית בעת נטיעת מחלק היא עומק: בקושי בין 3 ל 5 ס"מ מגובה הקרקע.

תחתונים או גבוהים יותר, ואדמוניות לא יפרחו, זה ישפיע על בריאות הצמח ועל תוחלת חייו. ישנם גננים המודדים את המרחק הנדרש בעזרת סרגל - והדבר, אני חייב לומר, שווה את זה.

הזמן הטוב ביותר לנטיעת אדמת אדמה ברצועה התיכונה נחשב לתקופה מאמצע אוגוסט עד אמצע ספטמבר. בשלב זה הצמח נמצא במנוחה, והוא יסבול לחץ ביתר קלות. רק בסתיו: אדמוניות משלהם, שקנו "מסבתות" בבזאר, או שנתרמו על ידי שכנים.

אך מרגע כניסתם של אדמוניות מהולנד, פולין וסין לשוק המקומי, המצב השתנה באופן קיצוני: כעת על כולם לשתול אדמוניות שנקנו לאחרונה, בניגוד לחוקים, מסורות וכללים, באביב. זה רע, אך עם זאת די מקובל.

יש לשמור את השורש שנרכש במקרר עד השתילה, כך שגידול הכליות לא יחל. חשוב לא לייבש יתר ולא למלא את השורש, לנסות לשמור על הלחות האופטימאלית ביותר. לשתול בגינה לפני שהוא חם או חם.

מאלץ את הנחיתה. אל תשכח להשקות באופן שוטף ועשבים שוטים: צמח כזה מתפתח לאט מאוד, והוא חלש מכדי בשנתיים הראשונות לעמוד בפני עשבים שוטים או בצורת בפני עצמו.

במילה אחת, אדמונית קטנה הנטועה באביב תזדקק לטיפול ותשומת לב. אבל בסופו של דבר, שיח מפואר יצמח מתוך חתיכה קטנטנה של השורש, והוא יפרח - וזה התגמול הטוב ביותר לכל המאמץ!

בונוס קטן: לחורף, אדמונים אינם צריכים להיות מכוסים, מה שמבדיל אותם מכמה פרחים רב שנתיים אחרים. רק צמחים צעירים ונטיעות חדשות זקוקים למקלט קטן. במקום אחד שיח אדמונית יכול לצמוח ולפרוח במשך כעשרים שנה.

זרי פרחים וקומפוזיציות של אדמוניות

אדמונית היא אחד הפרחים החתוכים הטובים ביותר, אם לא הטובים ביותר. ישנם אפילו זני חיתוך מיוחדים. באתר הם נטועים בנפרד, הרחק מהאזור הקדמי של הגן. אורך הגבעול הסטנדרטי הוא 40 ס"מ. זה הרבה אם חותכים את כל יורה הפריחה מהשיח.

כדי לצבור מספיק כוח לפריחה בשנה הבאה, לפחות מחצית מהקלעים צריכים להישאר בשיח - לא ניתן לחתוך אותם.

דקורטיביות גבוהה של הפרח מאפשרת לך ליצור זרי אדמוניות מונופוניים, מנוגדים או להצליל את צבעיהם של זה.

אם בארצנו זנים עם פרח גדול כפול הם תמיד אהבה פופולרית ואוניברסלית, אז פרחים יפניים ממש סוגדים אדמוניות פשוטות ולא טרי. הם נחשבים למלכי האמנות העתיקה של איקבנה. אחרי הכל, הכישרון של חנות הפרחים מורכב מהדגשת היופי האינדיבידואלי והייחודיות של כל פרח.